גדלתי על ידי אמא עובדת, ואני גדל היטב

GIRLISME. Com – אמא שלי עובדת, עובדת מדינה ליתר דיוק. למעשה, התפקיד כבר היה שם לפניי. כתוצאה מכך, העבודה הזו גורמת לאמי לצאת בבוקר וללכת הביתה אחר הצהריים, שלא לדבר על אם יש מטלות וסקרים בשטח, העבודה שלי ייקח יותר זמן. כעובדת מדינה, אמא שלי החליפה שירותים פעמים רבות, אז מאז שהייתי קטנה, התרגלתי לדפוס עבודה מהסוג הזה. זהו דפוס עבודה שדורש ממנו להיות מחוץ לבית במשך זמן רב.

זה מעולם לא הפריע לי לפני כן, עד עכשיו שמעתי כמה מחשבות שנשים שעובדות ומשאירות את ילדיהן בבית נמצאות בסיכון להפוך אותן ל"פחות אימהות".

למידע נוסף

 

היא אמרה שהעבודה הפכה אותה לא שלמה כאמא. וילדיהם עשויים להיות פחות מטופלים, או אפילו להפוך לילדים של משרתים.

 

הסטיגמה הזו, כמובן, גורמת לנשים קריירה בחוץ להיות בעלת חותמת רעה... כאילו המהות של אמא צרה כמו 24 שעות להישאר בבית.

ובכן, כמו בכותרת, גדלתי על ידי אמא עובדת, וגדלתי היטב. גידלה אותי אישה שעובדת כל יום, ועד עכשיו אני מסתדרת טוב, ולא חסר לי כלום.


העבודה של אמי גורמת לה לצאת לעבודה ב-6.30:XNUMX בבוקר, אבל זה לא אומר שאני לא אוכל טוב. אמא עדיין מתעוררת מוקדם ומכינה את הציוד שלי לבית הספר. להכין ארוחת בוקר וגם לעשות דברים אחרים. אז מעולם לא נשארתי במצב שעדיין היה מקומט ורעב. במקום זה הלכתי לבית הספר במצב טוב ובטן מלאה. מדים מסודרים, וצמות שיער ימין ושמאל.

קוקו שיער?

כן, גם אמא שלי קשרה לי את השיער. וכל יום זה שונה.

כשחזרתי הביתה מבית הספר, בדרך כלל הלכתי הביתה לבד, או לקחתי בקאק בהמון. מצב הבית כשחזרתי הביתה היה כמובן שקט, כי אמי ואבי עבדו באותה עבודה. אז אני אהיה לבד בבית עד כמעט הצהריים.

אחרי הלימודים כבר יש אורז ותוספות על שולחן האוכל. אמא הכינה תוספות יבשות שאני יכולה לאכול בכל פעם שאני רעבה. אז זה לא אומר שאני אומללה ומוזנחת כי אמא צריכה לעבוד עד הצהריים או אפילו בערב.

לפעמים אני מרגישה שהבית בודד וריק. היה רק ​​קול מהטלוויזיה עד שנרדמתי לבד. אבל זו לא בעיה במשפחה שלנו. אמא שלי לימדה אותי להיות ילד עצמאי. נהגתי לדאוג לצרכים שלי מאז שהייתי בגן. כמו למשל בעיית הבגדים, האוכל, הנעליים, ציוד בית הספר לעבודות בית ומשימות.

 

אז מהתחלה, אמא גם הכינה אותי לגדול לאישה שלא מתלוננת ומתלוננת בקלות.

 

כן, זה נכון שתנאי המשפחה מחייבים את אמא לעבוד בחוץ. כבן משפחה, כל שעלי לעשות הוא לתת תמיכה, בצורת הבנה ויחס שיתופי, בכך שעבודתך לא אומרת להפוך אותי לילד חסר אהבה – זה מה שלימדת אותי.

אמא עובדת עד אחר הצהריים. אני יודע שהוא בטח עייף מאוד. אבל בלילה אמא ​​תמיד הייתה בחדר וצפתה בי מכינה שיעורי בית. אמא שלי הייתה שואלת איך היה היום שלי ואם היו תקריות שגרמו לי לאי נוחות.

לפעמים אנחנו מדלגים על זה, כי אמא ישנה יתר על המידה. בדרך כלל זה בגלל העבודה בשטח עד השקיעה, ולאמא שלי אין כוח לפרוק.

 

אבל זה לא משנה, כי אני יודע שאמא לא רוצה להתעלם ממני בכוונה. אני מבין שגם אמא עובדת בשבילי.

 

לפעמים יש רגעים שאתה לא יכול להכריח את עצמך להשתתף בהם. כמו כמה תחרויות שהשתתפתי בהן, או ימים בודדים בבית כי אמא הייתה צריכה לצאת מהעיר, גם כשהייתי חולה ולבד עם אבא, כי אמא הייתה צריכה להשתתף באיזה סמינר מהמשרד.

אני גם זוכר שבכיתי כשאמא שלי עזבה לבנדונג, ורציתי לבוא.

באותה תקופה אמא ​​אמרה לי שהיא לא תהיה רגועה בעבודה אם אני אמשיך לבכות. האם אני רוצה שאמא שם תהיה חולה בגלל המחשבות שלי?

אמא שלי אמרה שאני צריכה להבין שהעבודה שלך היא כזו. הרי גם אמא תחזור הביתה ותפגש שוב. לא כך?

 

באותה תקופה הייתי בן 5 ומה שאמא לימדה אותי כל יום באמת עיצב אותי לילד שרוצה להבין, שלא רק מה שרציתי צריך לציית.

עד כה, אנשים חושבים שנשים עובדות לעולם לא יהיו אמא מוחלטת. הם טעו, כי אמא שלי לא הייתה כזו. למרות שאמא שלי עבדה, היא עדיין לא החמיצה יום במילוי תפקידה.

אולי מה שצריך להדגיש הוא נקודת המבט של ה"טוטליות" כאם. להיות אמא זה לא רק תפקידים ביתיים כמו שטיפת כלים, בישול, שפשוף בגדים. לא זו בלבד, אז האישה נשפטה כלגיטימית כ"אם", אלא יותר מזה, דהיינו תמצית האהבה הכנה שהעניקה לילדה.

 

ומה שאני מרגיש מאמא זה איכות מעבר לכמות. הזמן הקצר שלנו לא אומר שהאיכות גם נמוכה.

 

אמא ממשיכה לבנות איתי ועם אבא תקשורת טובה. הישאר קשוב. לדעת את הדברים הקטנים שהשתנו ממני. מקדיש כמה שהוא יכול להיות בכל רגע חשוב שלי.

כשהייתי בן 0 עד 5, נעזרתי בבית בעוזרת בית, שנהגתי לקרוא לה ביבי. אמא הרגישה שחובה עליה למצוא לי דודה שהשפיעה טוב על ההתנהגות וההתפתחות הפסיכולוגית שלי. בגלל זה, אמי הסכימה לקחת סייעת שיכולה לקרוא ולכתוב. אז בזמן שהייתה בבית, אמא אמרה דברים שהיא צריכה לעשות. החל מהאוכל, המשקאות, ההרגלים שהיה לו לעשות איתי. ומה לא לעשות.

 

אבל האם להיות עם דודה שלך לעתים קרובות יותר הופך אותי לילד שלך?

לֹא….

 

כי כמו שאמרתי, אמנם הכמות שאני עם דודה היא יותר, אבל דודה היא לא אמא. יַחַס מה שעשית לי לעולם לא יהיה שני לאף אחד אחר. אמא עדיין מחזיקה במניה בקרת איכות, ודודה שהפכה למבצעת תפקידיו. אז למרות שאמא נאלצה לצאת מהבית, היא עדיין דאגה שאפשר לעשות את הדברים שהוזמנו ולא היה חסר לי כלום.

גם אני דאגתי בהתחלה, מאוחר יותר כשיהיו לי ילדים, במה עליי לבחור, אם ילדים או עבודה?

איזה זמן כדאי לי להפריש יותר?

ואם אעזוב עוד ילדים, זה אומר שאני לא אוהב אותם?

גם לגבי מה שאומרים שהילד שלי יהיה ילד של משרת, לא ילד של אמא.

 

אבל אז הסתכלתי במראה עם אמא שלי והחוויה שעברתי.

 

אני יודע שאהבתה של אמא היא לא מה שאני יכול למדוד עין אחת. זה שאמא מבלה את זמנה בעבודה לא אומר שהיא לא אוהבת אותי.

 

כמה אמהות שם בחוץ אני בטוח שנלחמות למען המשפחות שלהן. חלקם דורשים מהם לעבוד מהבוקר עד הבוקר שוב, חלק דורשים מהם לחזור ללימודים, וחלקם דורשים מהם לעזוב את הבית ולצאת לחו"ל כבעלי הכנסה משפחתית.

אבל העזיבה לא מעידה על כך שהן לא אמהות טובות, ההקרבה היא שמראה עד כמה הן שמות את משפחתן מעל הנוחות שלהן.

 

ואל תחשבו שהם עשו את זה בשמחה, יצאו מהבית ללא עול וגעגועים לילד שלהם, טעות גדולה.

 

הם אלו שצריכים לסבול הכי הרבה כי הם יודעים שהם לא תמיד יכולים להיות שם בעיצומם של רגעי הגדילה של התינוק שלהם.

להיות אמא לא יהיה קל, שלא לדבר על הצורך להמר עם זמן וסדרי עדיפויות. יחד עם זאת, יש אחריות משפחתית ועבודה. אבל אפשר כמובן לטפל בזה בצורה חכמה יותר עם הבנה הדדית ושיתוף פעולה בתוך המשפחה. זה כבר לא הזמן לומר בבירור שנשים שעובדות מחוץ לבית אינן אמהות שלמות.

 

מאמי למדתי שאהבתה של אמא אינה מוגבלת לדברים שנוגעים בהם. לא מדובר רק בהתחייבויות ביתיות ובזמנים מלאים. אבל אהבתה של אמי זורמת בחופשיות כי אני מרגישה את הכנות שלה... דרך הלך הרוח הטוב שלי, ההתנהגות המשותפת וההבנה שלי, העצמאות שלמדתי על ידי אוטודידקט ורוח הלחימה עבור אישה. דרכו, אהבתה של אמא בעצם הביאה אותי ועיצבה אותי עד היום.

הודעות קשורות